נסיגת חניכיים נחשבת לאחת מהתופעות השכיחות בקרב האוכלוסייה - הצעירה והבוגרת כאחד. כתוצאה מנסיגתן של רקמות החניכיים ושל העצם התומכת בשן, גורם התהליך גורם למראה "ארוך" יותר של השיניים. לרוב, גם בשלב זה, עדין לא חש האדם הלוקה בנסיגת חניכיים במצבו, אלא רק לאחר שהשן החשופה הופכת לרגישה לשתיית משקאות חמים, קרים או מתוקים. רגישות-יתר זו משגרת אותו אל הרופא, תוך כדי תפילה חרישית כי אכן קיים טיפול בנסיגת חניכיים, טיפול שאם לא ישיב את הגלגל לאחור, לפחות ימנע את התדרדרותו של התהליך. במקרים רבים שאינם מטופלים בזמן, אובדן שיני המטופל הופך לתוצאה הבלתי נמנעת. על מנת למזער את הנזקים הקיימים ולמנוע היווצרותן של בעיות עתידיות נוספות, הפתרון שיומלץ על ידי הרופא המומחה הוא השתלת חניכיים.
קיימות סיבות מגוונות ורבות לנסיגת החניכיים, כשבין העיקריות שבהן הן נטייה גנטית לחניכיים דקים, פגיעה מכאנית (כדוגמת צחצוח אגרסיבי מידי של אזור צוואר השן), הצטברות רובד חיידקים (פלאק) באזורי צוואר השיניים וגם פעולות אורתודונטיות מסוימות המבוצעות באמצעות הפעלתו של כוח בלתי מבוקר על השן / החניכיים. תוך זמן קצר, נוצרת נסיגת חניכיים, אשר לא רק פוגמת במראה האסתטי של הפגע, אלא אף חושפת את האדם לעששת ולמחלות נוספות, הנגרמות בשל חשיפת צוואר השן והשורש שלה.
קיימות מספר גישות כירורגיות לביצוע השתלת חניכיים. הראשונה בהן, היא ההשתלה העצמית. בהליך זה, מושתלת במנותח רקמת חניכיים אשר נלקחת מהחך העליון של המנותח ומושתלת באזור החניכיים הזקוק לעיבוי. במצב כזה, זקוק המנותח לתהליך החלמה בשני אזורים - האזור התורם והאזור המטופל.
גישת נוספת לטיפול בנסיגת חניכיים עושה שימוש ברקמה שהופקה בבנק רקמות. בהליך זה, מקור הרקמה של הרקמה עשוי להיות בתורם אנושי או בבעל חיים. יתרונה של גישת טיפול זו הוא, כי הרקמה לא נלקחת מהמטופל - עצמו, מה שמקצר את הליך ההחלמה באופן ניכר.
פרופ' מזור הינו אחד מחלוצי ההשתלות הדנטאליות בארץ. בנוסף לכך, הוא משקיע זמנו במחקר הקליני אשר נושאו הוא בניית רקמת העצם לה נזקקים מטופלים לצורך השתלות דנטאליות.